אנימציית 3D – איך יוצרים אותה ?

לפני הכול אזהרה, 3D הוא ענף מסובך מאד עם משיכה לאנשים שמתעניינים בענפים כמו פיסול או אדריכלות. ללמוד איך להפעיל את התוכנות האלו באופן מקצועי לוקח שנים. לכן ניסיון להסביר את אופן הפעולה באופן פשוט יהפוך באופן בלתי נמנע לפשטני. אבל בואו ננסה בכל זאת. השוני הענק בין אנימציה רגילה לאנימצית תלת מימד הוא קיומו של מימד העומק. בכל אובייקט שרוצים ליצור באופן תלת מימדי חייב להיות עומק. אם לדוגמא בדו מימד מציירים פרצוף, מציירים אותו כמו שהיא נראה. כדי לעשות את אותו פרצוף בתלת מימד צריך להכניס מידע על איך אותו ראש [ פרצוף מכל הכיוונים הוא ראש ] ייראה בכל זווית אפשרית. כמובן שיש אין סוף זוויות ולכן בלי עזרת מחשב זוהי משימה בלתי אפשרית. החדשות הטובות הן שהמחשב דורש רק את המידע הבסיסי על אותו אובייקט תלת מימדי והוא משלים את המידע החסר. בנקודה זו טמונה גם הבעיה של סוג אנימציה זה. המחשב משלים קווים ומשטחים לפי נוסחאות מתמטיות, אבל המציאות היא מרוכבת הרבה יותר. העולם המוחשי הוא פרקטלי. בעל מורכבות עצומה ונטייה לא להביע את עצמו במשוואות פשוטות. לכן אנימציה תלת ממדית נוטה הרבה פעמים ליצור דמויות לא מעניינות מבחינה עיצובית. דמויות שטוחות שניכר עליהן שהן לא אמיתיות.

אבל כמובן שהן הולכות ומשתפרות במהירות. אחרי שהאנימטור גומר ליצור את הדמות במחשב, תהליך שנקרא בלעז modeling, הוא יכול להתחיל להניע אותו. תהליך ההנפשה דומה לאנימציית דו מימד רק שפה הדמות יכולה להשתנות גם לאורך ציר ה Z. [ ציר העומק ]

© כל הזכויות שמורות לאיילת שרון